<h1>הרוקח סימן תע"ו</h1>
<h2>דף טז:</h2>
גיד הנשה שנתבשל עם הגידין אם מכירו בנותן טעם. ואם אין מכירו כולן אסורין והרוטב בנותן טעם. וליבטיל גיד הנשה ברובא בריה שאני, דבריה לא בטלה, והרי בריה אע"פ שאין בו עכשיו חיות. וכן אכל לגיד הנשה שאין בו כזית לוקה דבריה הוא ואין לו שיעור. וכן בשילהי (כל הבשר) [גיד הנשה ק"ב ע"ב] ציפור טמאה בין בחייה בין במיתתה בכל שהוא משום עוף טמא דבריה הוא. אם כן בפרק אלו הן הלוקין (דף י"ו) דאמר ריסק תשעה נמלים ואחד חי ובכולם כזית לוקה ששה, ופי' חי שלם שקרוי בריה ולוקה בכל שהו. והא דאמר במעילה לוקין על שרצים בכזית איירי שאינן שלמים. והשתא מה טעם יש שציפור טמא נקרא בריה אם אוכלה שלם להתחייב בכל שהו משום אוכל בשר אפי' במיתתה אם כן קרוי בריה אפי' אין בו חיות וכן גיד הנשה, ואילו ציפור טהורה במיתתה כזית משום נבילה אפי' שלם אין קרוי בריה. ובפ' התערובות (דף ע"ג) כל הזבחים שנתערב שור הנסקל ופריך לבטיל ברובא ומשני בעלי חיים לא בטילי, והשתא מה הקשה וליבטיל ברובא, לימא בריה היא ולא בטלה כגיד הנשה וכציפור טמאה במיתתה. ויש לומר אין קרוי בריה אלא שאיסורו בא מיום שנברא כגון גיד ועוף טמא ודג טמא אבל שור הנסקל וציפור טהורה לא. אם כן חלב הקרב למה בטל. אלא כל דבר ששמו עליו בעודו שלם וכשאינו שלם איבד את שמו קרוי בריה כגון עוף טמא כשאינו שלם אין קרוי עוף טמא אלא חתיכה של עוף טמא וכן גיד אין קורין גיד אלא כשהוא שלם וכשחתוך קורין לו חתיכה של גיד, אבל נבילה אפי' חתוכה קרויה נבילה, ושור הנסקל כתיב לא יאכל את בשרו. והא דאמר בפ' אלו הן הלוקין (י"ז ע"א) הרי נמלה בכל שהוא בריה שאני, ה"פ לדידי אין קרוי בריה אלא בדבר ששמו עליו כשהוא שלם אבל חטי' אפי' כתושות מיקרי טבל, וכן חצי אגוז קרוי טבל, אלא לדידך כל שהו למכות אודי מיהת דבר דאיכא נשמה.
